גן־שמואל

סעיד | 59 הקיבוץ, שהיטיבו ממני לשמור על איזון בלכתם על המסילה, היה אמנם מביך, אבל הפסד לבנות היה צורב וטעמו המר נשאר לאורך זמן . היו מי שדאגו להזכיר זאת למפסידנים . זה נבע כמובן מהערכים הגבריים שהוטמעו בי בילדותי בעיראק, אבל לא פחות מכך, מן ההבחנה המגדרית הברורה, שהקיבוץ טיפח מגיל צעיר מאוד בקרב הילדים, או במילים מפורשות יותר — התרבות הפטריארכאלית שטופחה למרות ההצהרות על שוויון בין המינים, על אדם חדש ועל חברה חדשה . בעיראק כפי שכבר סיפרתי, לא שיחקתי עם הבנים בחצר בית הספר, אבל אף שלא אהבתי לשחק עם הבנות, שהפרדה נשמרה בין עולמן לבין עולם הבנים, מִדֵי פעם נגררתי למשחק עם בנותיו של הדוד סאלח, דוריס ואבלין, באבא ואימא או ברופא וחולה . הביך אותי לשחק את תפקיד החולה, ובכלל, לא אהבתי לשחק תפקידים של מבוגרים . הדילוג על פני חלוקי הנחל, כשהעיניים תרות אחרי אבנים נוחות למדרך, הריחות הלא מוכּרים של הטבע, המאמץ להדביק את איתן בדרך המטפסת במעלה הגבעה, כל אלה נשכחו לרגע כשהגענו לקטע מישורי ולעינינו נגלו שורות ישרות של עצים שנשאו פירות זהובים . חלקם היה מפוזר על פני האדמה כמו כדורי משחק שהופסק בעיצומ...  אל הספר