43 מה שאני משתדל לעשות בנושא האחרון הוא להנביט בתוכם את התחושה שאין תקרת זכוכית . שזה לא משנה מה הצבע שלך ומה התרבות שממנה באת ושאליה אולי, באילוץ, תחזור, יש בכוחך לפרוץ כל מחסום . באשר לחוויה האישית שלי כמורה כאן, אחרי שלוש שנים ומחצה של הוראה, אני חייב להודות שהיו לי גם רגעים בהם שאלתי את עצמי : מה אני עושה פה, למה אני לא פורש מכל הקשיים המתישים הקיימים כאן ועובר ללמד בבית ספר ישראלי רגיל ? נראה לי שמה שמחזיק אותי בבית הספר המיוחד הזה, זו בעיקר התחושה החוזרת של קילוף קליפות הזהויות המזויפות שעוטפות אותנו ונגיעה בזהות האמיתית, העמוקה והיחידה שהיא בעלת משמעות של כולנו . זו הזהות האנושית הבסיסית, המבטלת או לפחות מגמדת את כל שאר הכיסויים - יהודי, ישראלי, מערבי, אפריקני, מוסלמי, נוצרי ועוד ועוד . תחושה זו משפיעה, כמובן, גם על חיי היומיום שלי . לדוגמה, תקופה קצרה אחרי שהתחלתי לעבוד כאן, נגנב הטלפון של בני, ועל פי תוכנת המעקב שיש לי, הגעתי לשכונת בית הספר . באתי לכאן עם שוטרים בשעות הערב וראיתי תמונה סוריאליסטית אחרת לחלוטין מזו שקלטתי בשעות היום . הכול היה שחור . גם הלילה וגם הדמויות . ובת...
אל הספר