14 אלי נחמה * פתח דבר על דרך האבסורד יתכן שדווקא בגללה או בזכותה בחרתי להיות מורה, מחנך, מנהיג חינוכי שלא רוצה לנקום אלא לתקן, כזה שמאמין שילד בן תשע מרגיש ויודע מי אוהב אותו ומי לא, למי הוא חשוב ומי מאמין בו . מי לא מותר עליו, נלחם את מלחמתו, מתייצב לצידו ומאמין שמתישהו הוא עוד יזיז הרים . אני תוהה מי ממוריי מתהפך בקברו מעצם הידיעה שאני מנהל בית ספר, ולצד זה אני שואב כוחות והשראה מאלה מהם שבמבטם, ביד שהניחו על כתפי, בחיוך ובמילה הטובה שהעניקו לי ברגע הנכון נטעו בי את האומץ לא לוותר, להמשיך בדרכי ולהיות מי ומה שאני . על שנותיי האבודות במערכת החינוך פיציתי את עצמי בלימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובקרירה רבת שנים כשחקן . על בשרי למדתי את כוחן של האומנויות לרפא, להעצים, לגרום לך לשוב ולהכיר בערכך, להאמין ביכולותיך . את החוויות והתובנות הללו בקשתי להעביר הלאה ופניתי להוראת תיאטרון ובימוי במסגרות שונות עם מגוון אוכלוסיות ביניהן : אסירים בכלא רמלה, מחלקת הנוער בגהה, נוער שוליים ועוד . התנסויות אלה הביאו אותי לתובנה שלימודי אמנות לא חייבים להוביל את הלומד אך ורק לקריירה של אומן, אלא לעיתי...
אל הספר