137 אבא שלי היה גבר מרשים, מלא חן, שידע לנאום ולדבר מול אנשים . הוא היה אדם חדור אידיאולוגיה, מאנשיו של לובה אליאב . אמא דווקא רצתה תמיד יותר : להחליף וילונות, לעבור עוד דירה . . . בחיפה סמלי הסטטוס היו גלויים מאוד . "לעלות לגור על הכרמל" זה כיבוש ההר, פסגת השאיפות, ואת זה אמא רצתה, וקיבלה . היה לה חשוב לתת לנו, הילדים, את החוגים הכי טובים, המשחקים והצעצועים, אבל תמיד הייתה מעט בצלו, הוא זה שאמר את המילה האחרונה . אחי ואני גדלנו עם אמא חמה ומכילה . תמיד הרגשתי שאנחנו הדבר הכי חשוב שיש לה בחיים . אף פעם לא ידענו חוסר מהו, אמא תמיד הייתה כדי להעניק, להקשיב ולדאוג, הייתה חמה פיזית וגם מילולית . הרגשתי מוגנת ומטופחת וזה נתן לי הרבה כוח בהמשך להתמודד עם החיים . אני מאמינה שזה כמו חיסון כזה שהגוף והנפש מקבלים, כשיש דמות בילדות שנותנת לך להרגיש שאתה אהוב ורצוי תמיד . ניגנתי בפסנתר, רקדתי, הלכתי לתנועת נוער ולמדתי בבית הספר הריאלי, שנחשב לטוב ביותר . כשהייתי בת 18 נפטר אבי במפתיע מדום לב . עמדנו בבוקר במסדרון הבית ואבא התמוטט פתאום . מהר מאוד הורחקתי מהמקום וזמן קצר לאחר מכן הודיעו לי שנפטר . ...
אל הספר