131 שאמא צריכה לעשות . זו הייתה קריאת תיגר קטנה לפני שהתחלתי למרוד . כשנולדה בתי הרביעית היא ישנה אתנו עד גיל שמונה חודשים . בפעם הראשונה הייתה לי תינוקת בבית . הייתי יושבת אתה צמודה לגופי ורואה טלוויזיה בערב, איזה אושר הרגשתי . כשהייתי צריכה להכניס אותה לשנת הלילה כבר לא יכולתי להתאפק מלומר מה אני חושבת . הייתי מטפלת תינוקות, דמות מרכזית, ואנשים לא אהבו את מה שהשמעתי, העדיפו שלא אדבר, שלא אפר את השלווה וההרגל . כשנולדה בתנו החמישית, שלוש-עשרה שנה לאחר הבכורה, הייתי נחושה : היא תישאר אתנו, מהיום הראשון ועד שתגדל . הייתי החלטית ואחיעם אתי . הייתה לנו דירה קיבוצית קטנטנה, עם חדר שינה אחד פצפון . שמנו לה מיטה קטנה בסלון . היו בקרים שהייתי מתעוררת ומוצאת לצדה, על הספה בסלון, בגופיה ותחתונים את בתנו הרביעית . היא הייתה מגיעה באמצע הלילה, בלי להעיר אותנו, ונרדמת ברגליים יחפות מהדרך הלילית שעשתה . בקיבוץ כעסו, היו דברי ביקורת, נקראנו לשיחות ובירורים אבל היינו נחושים . לימים אמר לי מישהו שאולי הבת הרביעית הרגישה בכעסים עלינו ובהגעתה בלילות כאילו באה לשמור עלינו, לחזק את ההחלטה שלנו . הילדים יד...
אל הספר