101 גדלתי בבית הילדים והייתה לי ילדות מאושרת . היינו קבוצה של שישה-עשר ילדים, ואהבתי את תחושת ה"יחד" שהחינוך המשותף העניק לנו . אנחנו הילדים קיבלנו את הטוב ביותר, הרגשנו מושקעים, ידענו שיש מי שדואג לנו, הכל היה מאוד מוקפד ומלא בערכים . אני זוכרת איך בחודשי הקיץ הארוכים המטפלות היו מוציאות את כל המיטות שלנו החוצה אל הדשא - כל כך חם היה בבית הילדים, בחום הקופח של עמק הירדן . מעל כל מיטה ניצב עמוד ברזל וממנו נפרשה כילה וכך היינו ישנים בחוץ, באוויר הפתוח . גדלתי בתחושה של חופש . הייתה לי גננת שאהבתי מאוד והרגשתי שהיא אוהבת אותי . לאחר שסיימה את עבודתה פגשתי אותה פעם והיא סיפרה לי שקראה לבתה נוגה, אמרה שקראה לה כך כי אהבה אותי, כי הייתי ילדה מיוחדת . כך באמת הרגשתי . הייתי ילדה מקובלת חברתית, תלמידה טובה, אהבתי לרקוד, הייתי פעילה בכל מסיבה ואירוע חברתי, אהבתי לכתוב ולהנחות . בכיתות היסודי אבא היה בא לכיתה שלי במסיבות ומפעיל את הילדים, מספר סיפורים, כותב חידות, מצטרף כמלווה לכל טיול כיתתי . הערצתי אותו והתגאיתי בכך שהוא אבא שלי . כשגדלתי מעט למדתי ריקוד והפכתי לרקדנית שמופיעה בכל הזדמנות . ה...
אל הספר