89 כעצורה מאוד, עסוקה בעצמה . גדלתי כחלק מחמולה גדולה . היו בבית משרתים רבים . דודותיי ואחת המשרתות היו אחראיות על הבישולים . לאחי הבכור היה משרת אישי . גדלנו כבני תפנוקים . יש לי הבזקים של זכרונות מהילדות המוקדמת בבית הגדול ההוא . בסלון הבית עמד פסנתר גדול ועליו ניצב פסל של בטהובן . פסנתר נוסף עמד בחדרו האישי של אחי . פעם קפצתי על הפסנתר עם החברות שלי, ואבא רדף אחרינו ברחבי הבית . עולה בזכרוני מזרקה שהייתה בתוך הבית הגדול ואיך רצנו סביבה בניסיון לברוח מאבא . אבי נעדר הרבה לרגל עסקיו, ובהיעדרו אחי הגדול היה משגיח שאכין את שיעורי הבית שלי . אני זוכרת את אחד המשרתים של הבית לוקח אותי לבית הספר על הכתפיים שלו . אמל הייתה האחות שמעליי, הכי קרובה לי בגיל . יום אחד לקחה אותי אמא ברכבת לבגדד, לבקר את משפחתה וחברה קרובה, ונשארנו שם שתינו ללילה אחד . כשחזרנו התבשרנו שאחותי אמל נעקצה על ידי עקרב ומתה . זה היה אסון גדול . משהו קרה אז לאמא, הייתי בת חמש ואני זוכרת הכל כמו מתוך חלום, רגעים, רגעים בלי רצף . . . אמא נעשתה אחר כך חרדתית מאוד, ואליי, בתה הקטנה, הייתה חמה ומגוננת יותר מאז . לצד העושר ור...
אל הספר