71 דודתי הקטנה שרה הוסתרנו במנזר שבו רק אם המנזר הכירה את זהותנו היהודית . בתחילה חשבתי שמדובר בחלום רע, אבל די מהר הבנתי בחושים של ילדה קטנה שזוהי מציאות רעה, רעה מאוד . מילדה יהודייה, בתו של רב העיר, שגדלה בבית מכניס אורחים, שהחלה ללמוד בבית ספר יהודי ואכלה אוכל כשר כל חייה, הפכתי לילדה שממלמלת תפילות נוצריות ומצטלבת . השתדלתי לשנן לעצמי את התפילות היהודיות שזכרתי מהבית, שלא אשכח . בלילות הייתי מתגנבת למיטתה של בת דודתי הקטנה ושם חוזרת ולוחשת לה ששמה אינו פאולה, ששמה שרה ועכשיו זה סוד אבל יום אחד נוכל לספר . אחר כך היינו לוחשות קריאת שמע והולכות לישון . את אחותי התינוקת, שהייתה רק בת 40 יום כאשר אמי נתפסה, מסרה סבתי - אם אמי - למינקת גויה . אמא שלי נתפסה ונשלחה לאושוויץ . כשהסתיימה המלחמה הייתי בת תשע, ילדה קטנה שלא יודעת מה עלה בגורל הוריה . התאחדתי עם אחיי ב- 45 והועלינו לארץ, שם חיכו לנו בדאגה רבה סבא וסבתא . בביתם ניסינו להמשיך את הילדות . הגענו באמצע שנת הלימודים, ילדים קטנים ונודדים . אף בית ספר לא היה מוכן לקבל אותנו באמצע השנה למעט בית הספר "חורב" . סבא רצה חינוך של "הפועל מז...
אל הספר