239 את המהדורה המדעית שיצאה לאור לא מזמן . לספרניות הנדהמות הסברתי בקצרה ש"לא נהיה כאן פעמיים - רק בינתיים, רק בינתיים" . ותוך שאני מפזם להן את השיר אספתי את הספרים לתוך שקית גדולה, חתמתי להן על מה שחתמתי, העמסתי הכול על סבל האופניים שלי וכבר הנפתי רגלִי לעלות על המושב ולמהר אל שולחן עבודתי, אבל חשבתי שלא נהגתי בהן יפה, וירדתי מהאופניים וחזרתי לרגע אל הספרייה . "אני מצטער", התנצלתי בפניהן, "לא רק אנחנו לא נהיה כאן פעמיים, גם רוחו של אברהם בן-יצחק לא תפקוד אותי עוד פעם" . ואם כבר זכיתי, הוספתי לעצמי, שדווקא אליי הגיעה, כדי להכתיב לי את הפירוש המופלא, מי אני העלוב שבקוראי הספרייה שלכן, שאעז לסרב לפנייה הנדירה ? מי אני שאומר לה שאני לא פנוי הבוקר, ומי אני שאדחה אותה לקיץ הבא ? אבל הספרניות כבר טבעו בתוך קהל התלמידים הלחוצים ולא היה עם מי לדבר . זינקתי אל אופניי ודהרתי הביתה . בקושי תמרנתי בין עמודי הגדר של הפשפש הצר ואל השומר, שקפץ מבוהל מכיסאו שבצל סוכת השמירה, צעקתי לאחוריי מבלי להסב אפילו את ראשי "הן לא נהיה כאן פעמיים - רק בינתיים ! " ערכתי את הספרים על השולחן ולידו הכנתי לי את כל הדר...
אל הספר