230 המסלעות כובשות את חצר הקיבוץ . גושי סלע מסותתים, אבני גזית למקדש ממש, צצים בכל פינה . הטראסה, סתר המדרגה, צומחת באדמת החמרה . שיפועים חדים מופיעים, ועמק חפר השטוח, הנינוח, הרך, הופך לפתע לשלוחה מערבית של הר שומרון . מי, לכל הרוחות, שמע פעם על עיירה נידחת בשומרון בשם ג'מעין ? היא בקושי מופיעה במפות . סתם חור שתקוע מול אריאל, קצת צפונה מכביש חוצה שומרון . אבל ג'מעין היא המעיין ממנו נשאבות כל המסלעות . נהגי המשאיות ששאלתי הביטו בי בפליאה : מה, אתה לא יודע שאת האבנים הללו מביאים מג'מעין ? התביישתי לומר להן שמימיי לא שמעתי על ג'מעין ! והיה ביניהם גם נהג נדיב, שראה את התעניינותי הטרחנית, והציע לי לבוא אתו לסיבוב מסלעות מאלף, לאן ? כמובן, לג'מעין ! ממזרח תבוא הרעה אם כך, ומג'מעין תחל הַהַתְמָרָה : החמרה תוּמר באבן ! ארץ חפר חסרת האבנים, למעט כדורי 'כורכר' זעירים, או חלוקי 'חוּסְמָס' קטנטנים, התמלאה לפתע בגושי סלע . המסלעות למיניהן הן 'שׂלמת האבן' החדשה של הקיבוצניקים והמושבניקים, שלראשונה בחייהם זוכים לבנות את ביתם החדש . ואני מהלך בין מסלעות ג'מעין הללו, מדמה לעצמי את פצעי הנוף המכוערים ...
אל הספר