217 הברד ולא נפלו . ולפתע, באפריל, עם נשירת העלווה הישנה, מתגלות בצמרות גויאבות מצהיבות . העץ נחשף ומתפשט, וכל הסודות הקטנים שלו מתגלים והפירות מתוקים ולא פגועים, ממש מעדן . איפה זבוב הפירות הנוראי ? והיכן מזיקי הקיץ המחורבנים ? ולאן חמקו התוכים הירוקים ? ומה עם העורבנים ושאר עופות מנקרים ? ועטלפי הפירות מה אִתם ? ממש לא להאמין, אבל כולם מתבלבלים לרגע ומניחים לגויאבות הוורודות של אפריל להבשיל בנחת, להתמתק ולהתמלא בניחוח הגויאבות שלעולם לא ניתן לטעות בו . ואז, מה נשאר לבעל הגן לעשות ? רק לקחת את המקל עם הקרס, ולקטוף את הגויאבות אחת-אחת, להנאת הנכדים . והאנונה ? ממש אותו סיפור, רק מתוק . יותר . הפירות הבודדים, אותם אצטרובלים נוקשים וקטנים, תופחים ומבהירים, ממש בן-לילה וכבר הפרי טעים ומוכן לזלילה . מי שחי ליד מטע אנונות מכיר היטב את מתנת האביב המאוחרת הזו . אז כשאתם מסבים לשולחן ליל הסדר, וכשאתם מברכים ונהנים מפירות אשתקד המשובחים, התפוחים והתמרים, האננס והשקדים וכל צבאם, זכרוּשיש מי שעל שולחן החג שלו ממתינות בהפתעה גמורה, בניגוד לכל סדר כתוב, ולגמרי לא כמו שמצוין בלוח השנה – גויאבות אפרי...
אל הספר