193 נזכרתי בכך השבוע, כשהחצב הראשון פרח בגינתי . סוף חודש יולי, ובמקומות המוצלים והלחים, בגינות מרובות הירק בעמק חפר, עולים כפורחים מקלות הפריחה המקסימים של החצב . חרף שבעים וכמה שנותיי, אני עדיין מתרגש למראה החצב הראשון הפורח, מה גם שקרתה תקלה מצערת, והגנן שקצר את עשבי הבר פגע בטעות בחצב הפורח, והייתי חייב לקצץ בגבעולו ולשים אותו במים החיים של הצנצנת . אלא מה ? יש נכדים ארצישראלים קטנים בביתנו, ואלה נתנו את החצב הפורח, ראשון חצבי השנה, לגן הילדים של נכדנו . לא שאלתי את הגננת, אבל אני בטוח שהיא הופתעה . מה, כבר יש חצבים ? מה, כבר צריך לשיר עם הילדים 'החצב פורח – הקיץ בורח' ? והרי בחוץ עדיין כבשן יולי-אוגוסט מהלך אימים . ואם לא הופתעה ממש, ודאי נבוכה כמוני, כששעטתי בקרון הרכבל המתנדנד, במורד האנה קאפרי, ורגליי בוטשות בנסיעה אלפי חצבים ורודים, באוגוסט האיטלקי הרחוק ההוא . כשהתרבו בצלי החצב בגינתי ויצרו מושבות מוריקות וצפופות, חפרתי ודיללתי אותם, והורדתי חצבים רכים רבים אל רחבת בית העלמין שלנו . הרי במקורות כתוב במפורש, שעיקר תועלתו של החצב היא בשמירת גבולות ! יפה, שיעסוק אם כך בתפקידו, ו...
אל הספר