166 בשנת 1976 , לאחר שהתאלמן, הם נישאו סוף-סוף . ממש כבאגדות . ילדים לא היו להם וריקי לא זכתה להיות אם, אבל אהבה מאוד את בני אחותה, לסלי, המכונה יֶשִׁי . באותה שנה גם נפטר אביה הלא-אהוב, מיילס שרובר . ריקי לא שכחה לו מעולם את נטישת אמה ואחותה, וסירבה בעקשנות לראות את פניו . כשהיה מגיע לקיבוץ, לבקר את בתו, בלימוזינה מפוארת, בלילות, היה שולח את נהגו לחפש את ריקי . אבל היא אפילו לא ירקה לכיוון שלו . שרובר העשיר בא שוב ושוב, חנה כמו קבצן ליד שער המשק, וקיווה לראות את בתו . אבל היא לא ניאותה לבקשותיו . וכך, בשנת 1976 , קנתה לה בעל מבוגר ממנה בארבעים שנה, והפסידה אב, שהיה מבוגר ממנה בשלושים שנה . היא השלימה את לימודיה בבלשנות והחלה בהקמת מפעל חייה, מוסד גדול לחקר הגזענות . היא הקימה סדנאות לחיים משותפים ולהכרה משותפת בין אמריקאים הִיספנים, קרי מהגרים ממקסיקו, ובין אמריקאים מדרום קליפורניה . לימים הפך המוסד לידוע בתחומו, והיא השקיעה בו את הכספים שאף פעם לא חסרו לה - כספי אביה המיליארדר וכספי הפילוסוף ממריד הסטודנטים משנות השבעים, הרברט מרקוזה, שהיא הייתה אשתו השלישית . חתונתם לא התקבלה יפה בע...
אל הספר