רבי אבשלום עוֹקְשִׁי דְמִן עַכּוֹ

139 נותרה חידה עד היום, ורק נס הוא שביתו בעכו לא נשרף גם הוא . . . עוקשי היה איש חבורת הציירים 'אופקים חדשים' ובא אלינו אחרי שנטש את הקיבוץ הצייר המפורסם משה פרופס . אני זוכר שבתיכון נערכו משפטים ספרותיים פומביים שבהם נידונו אמנים חריגים כמו עוקשי, ששברו את החוק והמסגרת הקיבוצית כדי לעסוק באמנותם, ובשנות השישים קראנו והעברנו מיד ליד את ספרו של בנימין גלאי 'עטלפי עכו', 1961 . ספר נוער בלשי . בסיפורו של גלאי ישנו צייר ששמו אוֹכְּשִׁין – מעין עוקשי אשכנזי ללא זכר למוצאו התימני - הנאחז בחורבות עכו החרבה ומחיה אותן בסטודיו שהוא בונה בהן . למאורות החרבות הוא קורא בשמות משונים הקשורים בעטלפים, והספר באמת נקרא 'עטלפי עכו' . בו מגולל גלאי את סיפורו של הצייר, עליו אומרים שאוליי לא הותיר רישום עמוק בציור הישראלי, אבל אין ספק שהשאיר את חותמו על הספרות העברית של הדור . . . עוקשי היה מספר בחסד ואת סיפוריו המשעשעים סיפר לנהגים שהסיעוהו בתורנות בלילות, כמו אותו סיפור על העולה מפולניה שאהב חלבה . בפולין הייתה החלבה יקרה, וכשהגיע אותו עולה ארצה מיהר לקנות חלבה אצל מוכר ערבי בשוק . הוא שקל לידיו סכום גדו...  אל הספר