127 מחנה חושנייה עבר מיד ליד בתוך כמה ימים . בין הריסותיו, לאחר בריחת הסורים, מצאנו חפצים רבים של חיילינו שהופתעו : ארנקים ותעודות, בגדים וחפצים אישיים ואפילו כלי נשק מפוחמים . אבל גילוי הרצוחים של החוליה הטכנית היה מראה מכאיב בהרבה . כתבתי את השיר על גלויה מקומטת של 'הוועד למען החייל' ושלחתיה הביתה . משה שמיר ז"ל, שהיה אז עורך הספרות של 'מעריב' התרגש מאוד כשהשיר הגיע אל שולחנו, והוא פרסמו מיד . חברים טובים ממחלקת הסיור שלי גזרו את השיר מהעיתון, ותלו אותו על לוח המודעות הגדודי . שהינו אז במחנה 'יפתח' שבגליל המזרחי, ליד קיבוץ עמיעד, בהתאוששות, לפני ואחרי ישיבתנו בקו הקדמי של המובלעת . באותה שבת, סמוך לחנוכה תשל"ד, דצמבר 1973 , ירדו גשמי זעף בגליל, ופיסת הנייר שעליה נדפס שירי הסתמרטטה מיד . אבל היו בין חיילי הגדוד שהספיקו לקרוא את השיר, ולזוכרו, גם שנים רבות לאחר מכן . אחד ממכריי מאז, שומר עד היום את גזיר העיתון ההוא בארנקו . לאחר שיצא ספרי הוא התקבל בשתיקה מוחלטת . איש לא טרח לכתוב עליו בעיתונים או במוספי הספרות . או לומר עליו דברים באחת מתחנות הרדיו . יצא מכלל השותקים אז, ואני זוכרו מא...
אל הספר