124 הם הזעיקו את המפקד, והמ"פ קרא לי : "רד מהבונקר, יא דסקימיסדו שכמותך ! יא דֶפיטיסט חסר חולצה ! " - הוא שב ארצה אל המלחמה בבהילות משליחות הסוכנות בארגנטינה, והמרד של 'חסרי החולצות' - הדֶסקימיסַדוס - שהחזירו את הרודן הארגנטיני חוּאַן פֶּרוֹן לשלטון - היה עדיין טרי בזיכרונו, והוא קרא אליי לרדת מהבונקר, תבוסתן שכמוני . . . ממריד המונים שכמותי . . . פחדתי שאחת מקופסאות השימורים הסוריות באמת תפגע בי ולא רציתי להרגיז לחינם את המ"פ החביב, אז פניתי לאחור וירדתי מהבונקר ולבשתי את החולצה, אבל נבואתי הדפטיסטית כביכול, התגשמה במלוא רעתה : נרות החנוכה כמובן שלא הספיקו לנו . השירות ב'מובלעת הסורית' התמשך והתמשך . ורק לאחר כחצי שנה, ממש כשם שניבאתי בגבעת פזרה, ביום החמסיני ההוא של שלהי אוקטובר 1973 , הגיעה הבשורה המיוחלת . הגדוד השתחרר ממש שבוע לפני הפסח ולא היה חסר הרבה, שנחגוג את החג במוצבים, ונזכה לפתוח את חבילות המצות בין סלעי הבזלת ! לימים, בחורף של 6 / ,1975 כשיצא לאור ספר שיריי הראשון, 'חושנייה, המסגד', ובו שירי המלחמה שכתבתי בחודשים הרעים ההם, ערך עמי המשורר והבמאי המנוח מוטי בהרב ריאיון על...
אל הספר