63 מיטתי וחיכה לראות מה יקרה . הנח למהומה, אמרתי לאבא קובנר, אלו יריות שלנו . חיילי חיל הים המשועממים עורכים ניסוי כלים . אתם לא שומעים שזה מקלע כבד בראונינג אפס חמש ? איזה אפס חמש ? גער בי קובנר, לך תעיר אותם ושלח אותם שישכבו מתחת למיטות ! בינתיים כבר נבהלו האולפניסטים ושלחו שליחים לשאול מה קורה . קובנר פתח את דלת חדרנו וצעק אל המסדרון : כולם לקום, ולהישכב מתחת למיטות ! שתי המורות הגיעו מבוהלות : מה עושים ? התקפת מחבלים ? מה המלחמה הזו בחוץ ? אני פיהקתי ללא בושה, והרגעתי אותן : בטח תרגול פתע של ספינת חיל הים בים המלח . הן חשדו מיד : ים המלח ? חיל הים ? אתה לא הוזה ? זה בטח התקפת מחבלים . קמתי לאטי וקיללתי את כולם : את חיל הים, את מנהל האכסניה שלא הודיע לנו על התרגיל ואת המורות שאחזה בהן בהלה . כמעט הצטרפתי לאולפניסטים השוכבים תחת המיטות, כאשר הגיע כמו סהרורי מנהל האכסניה והתנצל . נו בטח, הוא שכח להודיע לנו על התרגיל - אלא מה - היה לו יום נורא עמוס, והוא שכח . הוא מתנצל . האפס-חמש שעל הספינה עושה רעש נוראי . נתראה בבוקר, סיים והסתלק, יימח שמו . האכסניה שבה באחת לשלוותה . האולפניסטים קפ...
אל הספר