49 וכבר היינו חייבים לקצר, והם התלוו אלינו בגרם המדרגות ועמדו נפעמים מול הג'יפ וסיעת הילדים שעיטרה אותו . האב מישש את מכסה המנוע וליטף את התותח ללא רתע, וכבר שפע פתיחות של סיפורים מימי המצור הרחוקים, משנת ארבעים ושמונה הארורה, שנראתה בבוקר הקיצי הזה, כאילו לא הייתה מעולם . התנשקנו ארוכות ורטובות לפרידה, עיניהם דמעו . הבטחתי להם שאחי לא יאחר להגיע גם הוא . ידעתי שהוא חונה עם גדוד הטנקים שלו מצפון לרמאללה . יודקה סילק את הילדים, שילם נדיבות לילד השומר, והתניע את הג'יפ . ואני בפרידתי הבטחתי להם שאשתדל להעביר את ברכתם גם לאחי במחנה השריון . השמועות על הנופלים כבר התרוצצו בין הגייסות, ושמות הקיבוצניקים שנפלו, ובהם מכרים וידידים, כבר עוררו תהיות ראשונות על מחיר המלחמה . יצאנו אל דרכי ירושלים המזרחית ההומיות והדחוסות . שיירות ראשונות של מטיילים נרגשים כבר עשו דרכן בצפיפות ובאבק . בכל מקום פינו לנו דרך ושאלו שאלות על הג'יפ הירדני עם תותחו ארוך הקנה . אבל אנחנו מיהרנו לשוב אל מחנה הגדוד שבין ג'נין לשכם . יודקה נהג במיומנות מנוסה, כאילו לא רכב על ג'יפ השלל בפעם הראשונה בחייו . הדרך התמשכה, נחסמה...
אל הספר