42 קילומטרים בקו אוויר זה בכל זאת מרחק לא קטן . לכן אוליי לא הופתעתי, לאחר שנים רבות, כשידיד סיפר לי שהיה ביפן וראה את פסגת הפוג'יאמה מלבינה ממרחק לא ייאמן של כארבע מאות קילומטרים ! אם בארץ ישראל מלאת האבק והחול אפשר לראות ממרחק של מאתיים קילומטרים, קל וחומר ביפן הנקייה והרעננה . 'ג'בל אל תלג'', ההר המושלג הרחוק והנכסף, הפך לאביזר של קבע בפנורמה החורפית שלנו . "נו ? ראיתם היום את החרמון ? " הייתה שאלה קבועה במפגשי חובבי הארץ אצלנו, ולטירונים, ולאלה שתמיד מתבלבלים, צריך היה להסביר שוב ושוב מהו קו ראייה והיכן עובר הקו הזה אצלנו ואל מה עליהם לכוון מבטם מראש הגבעה : קודם להר אמיר וגבעות מגידו . אחר כך אל אותה התלולית שבין עין השופט למשמר העמק . ואז, טיפונת למעלה וטיפונת ימינה החרמון לפניכם ! היה בהחלט שווה לטרוח למען כבדי העין, תודתם הייתה מלבבת, ונתנה למבינים היודעים הרגשה טובה . כמה שנים חלפו מאז ? כמה עשרות ? ומי רואה היום את החרמון מגבעות עמק חפר ? וכמה ימים עלובים בשנה עוד ניתן לראותו ? שלא לדבר על גבעת אום-חאלד שבלב נתניה, ועל גבעות שפיים, ועל גגות תל אביב . רואים רחוק ? רואים שקוף ?...
אל הספר