22 וזכורני שבהיותי ילד קטן, כבן שמונה בערך, התרסק בשדותינו מטוס קרב בריטי מסוג 'ספּידפייר' . הטייס ניצל כשצנח, אך נחבל בכל גופו וגפיו נשברו . כל הקיבוץ, ואני לא מהסס לחזור על כך : כל הקיבוץ - עזב את מלאכתו, נטש את עבודתו ופתח בריצה מטורפת לשדות גבעת חיים, שם עישן מטוס הקרב המרוסק . רצתי עם קהל הילדים, כמו שהייתי : יחף, לבוש מכנסיים קצרים ובדל גופייה על הגוף . אווירון אנגלי נפל ! בואו לראות ! רוצו לראות ! יש שם מזכרות מופלאות : שעונים, חלקי מתכת, נשק ושרידי תא הטייס ! אווירון אנגלי נפל בשדה ! הגעתי עם חבריי אל חורשת האיקליפטוסים המקיפה את המשק, חצינו את שוליו של בית הקברות הזעיר, ירדנו בתעלת הניקוז היבשה ופרצנו אל שדה השלף שאדמתו כבר נסדקה . ואז, מבלי להבחין, מבלי לחשוש ומבלי לנחש – נפלנו בפח הנורא של שני צמחי 'המארה הירוקה' שארבו לנו : ההגה המצויה וינבוט השדה . רצנו בוכים, שרוטים ושותתי דם . אסור היה לעצור לרגע, אסור להשתהות, חייבים היינו לעוט עם קהל החברים אל האווירון האנגלי שנפל . הרגליים היחפות שוספו ממש בחודי הקוצים . הינבוט הגבוה קרע ופצע את הירכיים ועד לבטן הגיע . אבל מי יעז לעצו...
אל הספר