א. עשרה יוחסין עלו מבבל

ג : ס י פ ו ר י ם ו ה ק ש ר י ם ב מ ס כ ת ק י ד ו ש י ןרֵמ ע ש ה א ו 248 שלושה הבדלים בולטים בהשוואה שבין הסוגיה בירושלמי לסוגייתנו : וסקת בשכחת שםע לָםֹזֶה שְּׁמִי לְע בירושלמי דרשת סיומו של הפסוק – האל, בעוד שבסוגיה הבבלית נדרש "עלם" כפעילות אקטיבית להעלמת שמו של האל . בירושלמי מדגים בעל הסיפור את מציאות "היה אומרו בקול נמוך" – 87 הן הגדול ביום הכיפורים,ו באמצעות עבודת הקורבנות של הכ ואילו הנים . ובבבלי עוסקת בברכת כשהברייתא הן שימושומשמותיו של האל עשה הכלובואר באבירושלמי לא מ – בעבודתו ביום הכיפורים, ואילו בברייתא בבלי נקבע כי מדובר בשם בן עשרה אותיות . -שתים עשרה-בסיס קביעתו של העורך בבבלי כי רבי טרפון שמע את השם בן שתים האותיות אינו ברור . נראה שבסוגיה זו יש לאמץ את דעתו של אורבך 88 הסובר "אין צורך לומר, שהברייתא על רבי טרפון מתכוונת לאותו שם כי . ובוודאי הכוונה לשם בן ארבע אותיות"שמדובר עליו בברייתא שלפניה . . . "תנו רבנן : בראשונה שם בן שתים – ניתן להניח שקביעת העורך הבבלי הינה תוספת עריכה, עובדה – עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם" המתבארת בעזרת המקבילה בירושלמי יומא . שם בן מ"...  אל הספר