השיח המסורתי על הנמקות נפרדות

מ ח ש ב ו ת ע ל ש פ י ט ה 70 13 בבית-המשפט העליון עצמו . על כך אפשר להוסיף, במבט היסטורי החורג מן ההקשר המקומי, כי בעבר היו מקרים שבהם דעות מיעוט "הצילו" באופן חלקי את כבודו של בית-המשפט ) כאשר התברר כי פסקי-הדין שניתנו ב"זמן 14 רק מוטעים אלא אף פגומים ברמה הערכית ( . אמת" היו לא מנגד, יש לפרקטיקה זו גם מחירים . אם בית-המשפט מדבר בקול אחד, יש 15 בכך כדי לחדד את המסר שפסק-דינו משקף את התוצאה הנכונה והראויה . מסר זה אף מועצם אם פסק-הדין ניתן על-ידי כלל שופטי ההרכב, בלי לציין 16 בר את חוות הדעת שלה הסכימו האחרים . את אחד השופטים כמי שחי לעומת זאת, ריבוי דעות עלול לגרוע במקרים מסוימים מן הלגיטימציה של 17 ההכרעה, בעיקר אם היא נסבה על נושא שהיה שנוי במחלוקת מלכתחילה 18 ואף נתפס בציבור כפוליטי או כערכי ) להבדיל מ"משפטי גרידא" ( . חילוקי ות באשר למקומו של המזל במשפט, מהיבטהדעות גם עלולים לחזק ספק ההשפעה שהייתה להרכב השופטים על התוצאה ) כך שהצופה מן הצד עלול 19 לתהות מה היה קורה אילו הרכב השופטים היה שונה במקצת ( . נוסף על כך, מקובל להצביע על חסרונות מעשיים מסוימים של הנמקה בתנאים של תהליך שמצר...  אל הספר