נשים ותינוקות 109 תינוקות בוכים לחשים אלה אינם מתמודדים עם רוע חיצוני ( כמו שֵד, מחלה או חיה רעה ) וגם לא נועדו להשתלט על רגשותיו של הזולת ( זעם או סירוב להתמסר לאהבה ) . לחשים אלה גם אינם פועלים כנגד סכנה או איום . תפקידם מינורי יותר, לסייע בַּקושי שהוא דרכו של עולם : תינוקות שבוכים בלילה ומעבירים שינה מעיני הוריהם . הדרך להתמודדות עם הבעיה, אם כן, אינה תוקפנית או מניפולטיבית . הדובר בלחש — בעצם, כנראה הדוברת, שהרי סביר שהאם היא המטפלת בתינוק — פונה בבקשה לתינוק ומשכנע אותו להירגע . יותר מטקסטים מאגיים אחרים, ללחשים להרגעת תינוקות בוכים יש איכות ספרותית ברורה ועולה תמיהה באשר לשימוש המאגי בהם . האם היה בכלל טקס מאגי שנלווה להקראת טקסטים אלה ? האם אימהות עייפות בבבל הקדומה היו מסוגלות לקרוא טקסט כתוב ? האם הן בכלל נזקקו לו כדי להרגיע את תינוקן הבוכה ? ואולי היה זה טקסט שהוקרא על ידי הקוסם שבא לבית ההורים לאחר כמה לילות בלא שינה כמין ״יועץ שינה״ ? אומנם התגית ״לחש״ מופיעה בסיומם של רוב הטקסטים מקבוצה זו, אבל כנראה שעלינו לראות בהם שירי ערש, קרי טקסטים ספרותיים בעלי ממד ביצועי .
אל הספר