לְחַשׁ לרוח הנושבת 16 האורות אשר בשמיים, טיהרו את הרקיע של אנוּ עם זריחה״ ) ולצידם ביטויים בוטים ( ״אם זונה היא — הלוואי שתנקה את בית המרזח ותשליך עצמה בין זרועותיי״, ״הנה תפסתי את ערוותךְ נוטפת השתן״ — לחשים לאהבה ) . תחביר הלחשים הוא דיבורי, לא מקושט או מפותל, ובכך הוא נבדל מהתחביר האופייני להמנונים ולתפילות הכתובים אכדית . אוצר המילים בלחשים נשען על חיי היומיום, וקיימת זיקה ברורה בין לשון הלחשים לבין המילונים הקדומים, הרשימות הלקסיקאליות . דוגמא ברורה לכך הוא קטלוג הנחשים, שמופיע בגרסאות שונות בכמה לחשים כנגד נחשים ( ״הנחש הנושף, הנחש הזוהר, הצלופח, נחש הסַבּיאוּם, נחש האַלַלְתִי, נחש המים הזעיר, הנחש המזנק, נחש הגגות, הנחש המתפתל בסתר, נחש החלונות, הנחש הקטנטן, נחש ערימות הענפים היבשים, הנחש השחור של הכרם״ ) . המבט הרחב על העולם, על הריבוי והמורכבות שבו, ההצבעה והפירוט — באופן ישיר, ילדי כמעט — של מה שהעולם מכיל, ההתמודדות הרגשית עם הרע, המאיים והלא מוכר בלי תיווך תיאולוגי אלא מתוך עמדה אקזיסטנציאלית, נכונותו של האני הדובר לחשוף את רגשותיו הלא- מתווכים, החופש הסגנוני המפתיע — שעיקר...
אל הספר