הלחשים בהקשרם המאגי

הקדמה 13 אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ״ . הנביא מורה לשׂרָָיה, אחד הנכבדים שליוו את צדקיהו מלך יהודה בלכתו אל נבוכדנצר, להשליך לפרת, הנהר עליו יושבת בבל, נבואה כתובה על חורבן העיר בעתיד . שקיעת הטקסט ( הכתוב עברית, על גוויל ) במי הפרת סימנה את העתיד להתרחש, וגם להניע באופן מאגי התרחשות זו . בין אם הלחשים שבידינו שימשו בפועל בטקס מאגי מסוים ובין אם רק היוו חומר הדרכה לקוסמים, אין ספק שטקסטים אלה מתעדים פעילות מכרעת בחיי היומיום במסופוטמיה הקדומה . לצערנו, גם כשמופיעות בסוף הלחש הנחיות לביצוע, איננו מסוגלים לשחזר באופן מלא ומספק את הטקס המאגי הקדום על מורכבותו . גוף הידע הנסתר של המאגיה המסופוטמית נותר בחזקתם של הקוסמים והוא פקע ונעלם עם היעלמותה של תרבות כתב היתדות . נתבונן כעת בדוגמה אחת של לחש בהקשרו הטקסי-ביצועי . המדובר בלוח לא גדול ( 7 . 5 x 9 . 3 ס״מ ) מהתקופה הבבלית העתיקה . הלוח מצוי באוסף בּוֹהְל שבמכון המזרחני של אוניברסיטת ליידן ( מספרו 1002 LB ) , והוא מדגים היטב את השילוב בין לחש — במקרה זה בעילמית, לא באכדית — להוראות לביצוע . וזה תרגומו : חלוּק מהים ( או ) מגדת ...  אל הספר