פרק ד: היגון והאופן שבו הוא מתעצב ומעצב את חיי המטופל בראי הפסיכואנליזה וחקר השיח

ה י ג ו ן ו ה א ו פ ן ש ב ו ה ו א מ ע צ ב ו מ ת ע צ ב 181 נוהגות לאפיין את המצוקה בהתאם לתאוריה ההתפתחותית שבה היא דוגלת . דוגמה בולטת לכך היא התאוריה הפרוידיאנית, הקושרת את גניטלי, לטיפולוגיה של- אנאלי- שלבי ההתפתחות של הנפש, האוראלי טיפוסי אישיות ושל אופנים שונים של פסיכופתולוגיה ומצוקה ) פרויד, ( . בפרק זה אני מציע להישען על ההמשגה של ויטגנשטיין לגבי 2005 אופנים שונים שבהם ניתן לייצג / לאצור משמעות כדי לבחון כיצד הם מאפשרים לייצג את המצוקה . אופני קידוד מצוקה אלו מאפשרים לתובנות הפילוסופיות להעשיר את החשיבה הפסיכואנליטית ומתגלים יפולי המתמקד . כרלוונטיים במיוחד לשיח הט שלושת האופנים הראשונים מוצעים בהשראת ההמשגה של ויטגנשטיין, בעוד אופן קידוד המצוקה הרביעי מוצע בהשראת קירקגור ( . זאת, כדי לחדד, מבחינה תאורטית וטיפולית כאחד, את 1983 ) האפשרות שיחס ההתכוונות כלפי המצוקה הוא לא גזירת גורל, אלא דעת . כמו כן, ארבעת אופני קידוד המצוקה מוצבים מו-בחירה קיומית לא במסגרת ראייה התפתחותית ומסודרים מאופן הייצוג הבשל והמפותח אל הראשוני וההיולי . סדר זה נבחר בשל בהירות ההצגה, מהבהיר אל הפחות בהיר ...  אל הספר