יחס ההתכוונות כתוצר של 'רצון' המטופל

ה ע צ ב ה מ ע צ ב 106 לתהליכים האינטנציונליים, שכן כולם יוזמים את התהליך הרגשי ומעורבים בו . כלומר, הפסיכואנליזה שייכת למסורת הרואה את התהליכים הראשוניים כמעצבים ומַבנים את הרגשות ואת הניסיון ת נתפסים כמוּנעים על ידי משאלות,המצטבר . תהליכי החשיבה הראשוני ועל כן קרובים אליהם . לעומתם, תהליכי חשיבה – צרכים ותשוקות שניונית הם מבוססי לוגיקה, וככאלו יכול להיות להם קיום מנותק, כפי 1994,5, שהציע ויטגנשטיין : "הלוגיקה תדאג לעצמה" ) ויטגנשטיין, ( . 473 בסיסית של המודל הטיפולי כאשר אנו מחפשים את התשובה לשאלת ה הרי שיש להתייחס במודל – 'היכן ואיך יכול להתרחש השינוי הטיפולי' – לתשתית החיה שעליה – טיפולי זה כמודל שנסמך על פנומנולוגיה ומתוכה פועלת ההתכוונות, כלומר ליחס ההתכוונות כלפי המצוקה . כיוון ין המושגים השוניםזה מוביל אותנו לדון בקשר שבין יחס ההתכוונות וב ( , דחף ) פרויד,6691 שמסמנים את ההיבט הגופני : רצון, ) שופנהאואר, ( . הירידה לעומקו של יחס 2010 סומה ) ויניקוט,- ( ופסיכה 2007 פנים : מצד אחד, יחס ההתכוונות נשען על- ההתכוונות היא תהליך כפול תשתית של צרכים בסיסיים, פיזיולוגיים, המתבטאים גם כדחפ...  אל הספר
כרמל