ה ע צ ב ה מ ע צ ב 52 כפי שנטען, הזהות אינה אלא פונקציה של זיהוי, ואז ניתן אולי להתייחס אליה כמו בגד שניתן לפשיטה וללבישה ? האם לא יהיה אז נכון יותר פילו דעה שניתן 'לפשוט וללבוש', להתייחס אליה כסוג של 'ידיעה' או א ולא כאל תכונה קשיחה השייכת לסובייקט ? לצורכי המודל הטיפולי אציע ששני הדברים נכונים . כלומר, מצד אחד סובייקט השינוי הטיפולי הוא באיכויות של זהות המטופל, אולם איכויות אלו מחד גיסא אינן מאידך גיסא, זיהוי זהאולם – איכויות של זיהוי – סבילות אלא פעילות מתנהל באופן, תצורה, חזרתית וטיפוסית . אופן זה יציב ובעל איכויות לוגיות, ואין דינו כבגד שפושטים ולובשים על פי חשקאונטו ממשיות ו רגעי . אלא, יותר מדויק, דינו כדין תלבושת אחידה שגם אם פושטים אותה , רגעי שמחה, רגעי לפרקי זמן קצרים וחריגים, למשל ברגעי אינטימיות אבל או תחת השפעת אלכוהול, מגבשים המנגנונים המזהים, חיש מהר, את הזיהוי / זהות המוכרים מחדש ובאופן, תצורה, המוכרים . כמאמרו של הוא יבראני שוב ! – ניטשה : "אבל קשר הסיבות שאני קלוע בו חוזר מ השמש אני עצמי אחת מסיבותיה של החזרה הנצחית . אשוב ואחזור, עם לא אל חיים חדשים ולא אל חיים – הזא...
אל הספר