הצעה חדשה לחלוקה לתקופות בתולדות הלשון העברית 109 נבדלת מהצעות קודמות . שוֹנוּתה נובעת בעיקרה מהישענות על הנחות יסוד השונות מאלה של קודמיי . אבוא מעתה לפרט את הנחותיי . א . ההכרה בעקרון הטריטוריאליזם הלשוני ; כוונתי להבחנה בין קיום חד-טריטוריאלי, שבו השימוש בלשון העברית מרוכז בטריטוריה אחת מוגדרת, שהעברית היא הלשון העיקרית או השלטת בה, ובין קיום רב-טריטוריאלי, שבו הפעילות הלשונית בעברית בפרק זמן מסוים מפוזרת על פני אזורים אחדים, שבהם ההגמוניה הלשונית נתונה ללשונות זולת העברית . ב . הפריודיזציה של תולדות העברית אינה רשאית להתעלם מהיעדר השוויון בין ההתפתחויות ההיסטוריות והתרבותיות-לשוניות של קהילות ישראל בתפוצות ; עובדה הנובעת ממצבן הגאוגרפי וכן מן השוני בהיקף, באינטנסיביות ובגיוון של הפעילות הלשונית בקיבוצים יהודיים נפרדים זה מזה מבחינת הזמן והמקום . ג . בתקופת הקיום הרב-טריטוריאלי של העברית היחסים האופקיים או הסינכרוניים בין הגושים הגאוגרפיים השונים התקיימו גם בממד הזמן, ובחלק נכבד מן המקרים ההתפלגות הגאוגרפית התבטאה גם בהיערכות כרונולוגית וברציפות דיאכרונית ; כלומר לא רק זה ליד זה אלא...
אל הספר