6. העברית כלשון דיבור: בן־יהודה כיוזם תחייתה ומתכננה

לאומיות לשונית, תחייה לשונית ותכנון לשוני באירופה במאה ה- 19 97 במאמרו הפובליציסטי הראשון "שאלה נכבדה" ( במקור : "שאלה לוהטה" ) , שכתב בשנת 1879 בפריז, הציג בן-יהודה תפיסה לאומית חדשה . בסוקרו את תולדות רעיון הלאומיות, הציע לעם העברי לאמץ את הרעיון האירופי של הייחוד הלאומי הלשוני 59 ולטפח את התקווה "לשוב ולחיות חיי לאום" בארץ ישראלשל כל אומה ואומה 60 ההצדקה שיש לכל עם להגן על זהותו הלאומית, כתב בן-יהודה, מוקנית לו השוממת . לעם היהודי לא רק מכוח השכל הישר, אלא גם בזכות העובדה "כי יש לנו שפה אשר בה נוכל לכתוב עתה ככל העולה על רוחנו" . כלומר לעם היהודי לשון כתב משותפת, 61 אף כי רבים נטשו אותה ואינם שולטים בה . בן-יהודה האשים את הסופרים העברים בדורו בקוצר ראות ; לדעתו רבים מהם אינם מסוגלים לראות נכוחה את מצבו של העם ואת הסכנות המרחפות עליו בהיותו בגולה, 62 אשר על כן אין ואין הם מסוגלים להתעלות מעל ההווה ולשלוח את מבטם לעתיד . הסופרים מבינים כי כל עוד לא יציבו לעצמם את יישובה של ארץ ישראל בתור מטרה 63 מרכזית ללאומיות היהודית לא תהיה ישועה לעם כולו . תחיית העברית כלשון דיבור בארץ ישראל לא הי...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית