78 פרק ו הוותיקות המפותחות, עומדת הגישה הטהרנית ( ראו לעיל סעיף 3 ) . גישה זו תובעת בשם שאיפות לאומיות כי לשון הכתיבה הסטנדרטית תהיה מנותקת ממילים זרות, כולל 41 בתחום המינוח מונחים בין-לאומיים המביעים את התכנים האירופיים המשותפים . הטכני, שתי המגמות המנוגדות הללו נתממשו ביצירת תחדישים מיסודות ילידיים מכאן ותרגומי שאילה לקסיקליים ( בעיקר של הֶרכבים ) מכאן . נבוא עתה לפרט את העקרונות, השיטות והמקורות ששימשו בתהליך ההרחבה הלקסיקלית המכוונת של הלשונות הספרותיות הלאומיות אשר צמחו באירופה במאה התשע-עשרה . א . שאילת מילים : שאילה של מילים מלשונות אחיות או מלשונות זרות מודרניות ( אירופיזציה ) או של מילים בין-לאומיות ( אינטרנציונליזציה ) , לעיתים תוך התאמתן לפונטיקה של הלשון השואלת . ב . יצירת תרגומי שאילה : בלקסמה החדשה הנוצרת בדרך של תרגום שאילה התוכן מותאם למושגים ולתהליכי חשיבה השכיחים במערב אירופה . ג . החייאת מילים : הענקת משמעות חדשה או זיקות סמנטיות חדשות למילים ארכאיות שיצאו משימוש . ד . שאילה פנים-לשונית ממקורות עממיים או מלהגים ( דיאלקטים ) מדוברים . ה . יצירת תחדישים ( ניאוֹלוֹגיזם ...
אל הספר