72 פרק ו לשונות הכתב שצמחו באירופה במהלך המאה התשע-עשרה היו מבוססות ברובן המכריע על סוג לשון שהילך באותו הזמן . יש מהן שהתבססו על להג ( דיאלקט ) מדובר יחיד שלא שימש מעולם בכתיבה . זהו למשל המקרה של הליטאית הכתובה המודרנית, שפותחה 19 ויש מהןברבע האחרון של המאה התשע-עשרה על בסיס הלהג האוקשטאיצ'י המערבי . שהתבססו על שני להגים או יותר, שהיו מדוברים באזור אחד ושלא היו בעבר בשימוש כתוב . זהו למשל המקרה של הסלובקית הכתובה, המייצגת איחוד ופשרה בין הלהגים המקומיים של מרכז סלובקיה והנמנעת מתכונות לשוניות שמקורן בלהגים המזרחיים והמערביים של הסלובקית ( ראו להלן סעיף 9 . 5 ) . וכך גם הסלובנית, שהנורמה הכתובה שלה התבססה בראשית התפתחותה על תכונות לשוניות שמקורן בלהגים המרכזיים של קרניוליה ( עילית ותחתית ) . רק בהמשך התפתחותה שולבו בה תכונות מורפולוגיות מן הלהגים של אזורי שטיריה וקרינתיה ( ראו להלן סעיף 3 . 5 ) . אירופה של המאה התשע-עשרה הכירה גם יצירת לשון כתב שהיא פרי מזיגה של לשון מדוברת בת הזמן עם לשון כתובה עתיקה . כך, בראשית המאה התשע-עשרה הוצע ביוון, עוד טרם נהייתה לממלכה עצמאית בשנת 1830 , כי ...
אל הספר