70 פרק ו שמקורה בהגותו של הפילוסוף ואיש הספרות יוהן גוטפריד הֶרדר ( 1744 — 1803 ) , סימנה מפנה בהגות האירופית . היא הייתה זרם ההגות שביטא לראשונה את הרעיון שכל אומה היא יחידה ומיוחדת לגמרי : יש לה תרבות ייחודית שאפשר להבינה במונחים של אותה תרבות, ויש לה לשון ייחודית, לשון האבות, שהיא רכושה היקר ביותר . הרדר פיתח פילוסופיה של לשון בזיקה לַקבוצה — השבטית, האתנית או הלאומית ; הוא ראה באומה מהות חיה היוצרת את לשונה אך גם מתעצבת מכוחה ומבטיחה את רציפות קיומה והתמדתה כישות חברתית . הלשון המדוברת בפי העם, כמו גם סיפורי העם והמסורות שבעל פה והמנהגים, מאפיינים ומשמרים את רוח האומה ( Volksgeist ) — הם ולא מאפיינים גזעיים . הלשון הילידית היא הביטוי הטהור ביותר של האופי הרוחני של הקבוצה הלאומית . לפיכך לכל אומה זכות מוּלדת לפתח את תרבותה הלאומית ואת לשונה הסגולית וזכות טבעית למדינה חד-לשונית של עצמה . גם כאשר מדינה נחרבת, האומה יכולה להוסיף ולשמור על זהותה הלאומית אם היא מתמידה לשמור על הייחוד הלשוני שלה . הפילוסופיה של הלאומיות הלשונית של הרדר קושרת אפוא בין לשון 13 האבות ובין רצונה של אומה להגן ...
אל הספר