פרק ו: לאומיות לשונית, תחייה לשונית ותכנון לשוני באירופה במאה התשע־עשרה כרקע להחייאת העברית כלשון דיבור

לאומיות לשונית, תחייה לשונית ותכנון לשוני באירופה במאה ה- 19 67 להתאפשר רק בארץ ישראל, שכן מכוח התחייה הלאומית נוצרו בארץ — למן ראשית 5 ימי העלייה הראשונה — חיים לאומיים שדרשו את הבעתם בלשון הלאומית . כידוע, לשון עשויה לשמש לא רק אמצעי תקשורת אלא גם סמל רב עוצמה, סמל של 6 הראשון שאיפות לאומיות ושל התעוררות לאומית, כמו גם סימן היכר מרכזי של אומה . שהביא ליהודי מרכז אירופה של סוף המאה התשע-עשרה את בשורת התחייה הלאומית בהקשרה אל העברית כלשון דיבורו של היישוב היהודי בארץ ישראל היה האינטלקטואל הצעיר אליעזר בן-יהודה, שעזב את רוסיה בשנת 1877 ויצא ללמוד רפואה בפריז . יותר מכל אישיות אחרת היה בן-יהודה אחראי לכינון האידאולוגיה הלאומית בזיקתה לזהות הלשונית ; הוא שהעמיד את הלשון העברית כלשון האחת של הלאום היהודי, הממלאת את כל הפונקציות שלשון לאומית אמורה למלא בחיי כל אומה . על יסוד ההכרה שאומה מודרנית אינה יכולה להכיל דיגלוסיה, הטיף בן-יהודה לזניחת לשונות הדיבור ששימשו בגלויות ובעדות השונות, ויזם את הפרוגרמה התכנונית שלפיה העברית, הלשון המסורתית הכתובה, תתפוס את מקומו של הדיבור הלועזי . רעיונות הל...  אל הספר