הבחירה בעברית ללשון הדיבור בארץ ישראל בעת החדשה 21 הבית השני והדורות הסמוכים לאחר חורבנו — לשון חכמים : לשון המשנה, לשון חז"ל 5 ולשון התנאים . מצד ידיעת העברית בדורות שבהם לא שימשה עוד העברית בדיבור, ההבחנה בין לשון המקרא ללשון חכמים לא הייתה אלא הבחנה בין שני גיבושים של כתיבה מכאן — סגנון מקראי וסגנון משנאי-מדרשי, ובין שתי מסורות קריאה מכאן — במקרא ובספרות 6 מאז חדלה להיות לשון מדוברת בעקבות אובדן דובריה הילידים הוסיפה העברית חז"ל . להתקיים ולהימסר ברצף הדורות בקרב קהילות ישראל בארצות הגולה . היא התקיימה הן 7 הן כלשון קריאה של טקסטים נלמדיםכלשון כתיבה — בשירה ובפרוזה דתית וחילונית, 8 בשימושה האוראליוליטורגיים, המתממשת במבטאים המסורתיים של העדות והקהילות . באמירת התפילות והפיוטים ובקריאת המקרא והמשנה נשתמרה העברית כמהות הֲגוּיָה, 9 ובשימושה בכתיבה הספרותית והעיונית, ההלכתית והמסחרית הוסיפהמעין דְבוּרה, 10 עד ששבה העבריתהעברית להשתנות ולהתחדש באוצר מילותיה ומשמעויותיהן . לשמש בדיבור בשלהי המאה התשע-עשרה היו אפוא יודעי העברית דו-לשוניים : לצד לשונם הראשונה, היהודית או הלועזית, שימשה הלשו...
אל הספר