הבינוני במקרא בתרגומים האיטלקיים — יהודיים ונוצריים

ה ב י נ ו נ י ב מ ק ר א ב ת ר ג ו מ י ם ה א י ט ל ק י י ם — י ה ו ד י י ם ו נ ו צ ר י י ם | 195 עשרה, בשנת 1490 . לשונה היא מעין קוינה צפוני של מה שנקרא שפת החצר 7 ( lingua corteggiana ) , סוג נפוץ מאוד של האיטלקית הכתובה במאה החמש עשרה . התרגומים של אנטוניו ברוצ'ולי ( להלן אב ) , פיליפו רוסטיצ'י ( להלן פר ) וג'ובני דיואדטי ( להלן גד ) הם תרגומים פרוטסטנטיים, או ליתר דיוק תרגומים של אנשים שנטו לרפורמה הפרוטסטנטית . הם נעשו במאה השש עשרה, ולשונם קרובה מאוד 8 לפלורנטינית שהפכה להיות טיפוס שפת הכתיבה הנפוץ והכמעט רשמי באיטליה . לעומת זאת יש רק תרגום תנ"ך איטלקי – יהודי שלם אחד ( נכתב במאה השש עשרה ; 9 לכן השתמשתי גם בתרגום פסוקים בתרגומי הסידור שבדפוס פאנולהלן תאי ) , 1506 ( להלן דפ ) ובשלושה תרגומי סידור מן המאה החמש עשרה ( להלן 51א , 51ב , 10 51ג ) ואחד מן המאה השבע עשרה ( להלן ס ) . שוני בהבנת מילים ( כחלק משוני בתפיסת המסר של הטקסט המקראי ) מוביל לשוני בתרגומן . הדוגמה המפורסמת היא העלמה בישעיהו ז 14 ( "והנה העלמה הֹרה וילדת בן" ) , שתורגמה כידוע virgo , 'בתולה' על ידי מתרגמים נוצרים,...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית