מבוא 56 171 וגם אחרי נקודה זו המשיכה היצירה להשתנות ולהשתכלל היצירה בשלמותה . בידי לומדים ומוסרים . ספרים הכתובים בידי מחבר אחד מתוך החלטה יזומה ובביצוע רצוף וממוקד החלו להופיע בתרבות העברית רק מאוחר . מסתבר שאף ספר הלכות ראו לא נתחבר בידי מתרגם אחד אלא בידי חבר מתרגמים, ואם כן נשתמרה כאן דרך היצירה הקדומה : הספר הלך ונתהווה בידי חבורה אנונימית של 172 זו גם הסיבה חכמים בתהליך ממושך שנועד לתרגם לעברית את ההלכה הבבלית . לכך שהיצירה אינה אחידה ואינה נושאת אופי מושלם ומהוקצע : לצד תרגומים המלמדים על שליטה בספרות חז"ל ובלשונה יש בה חוסר עקיבות בדרכי התרגום ובהבנת המקורות, יש בה שגיאות תרגום מביכות ומפתיעות, והארמית עדיין נוכחת בה הרבה מן הצפוי ביצירה שכל מטרתה היא תרגום . תופעות אלו אינן מתאימות למפעל של חכם המתרגם באופן רצוף וקובע לעצמו עקרונות מוגדרים, אבל הן מתאימות מאוד לתהליך קולקטיבי שאין בו יד מכוונת . נראה שהעותק שבידנו משקף שלב מסוים, מתקדם למדיי אך לא סופי, בתהליך התהוות הספר ; הוי אומר, לפנינו יצירה מיתרגמת ולא מתורגמת . אילו נמשכה מלאכת התרגום, ואם היה הספר גם נמסר ונלמד לאורך ה...
אל הספר