מבוא 22 ( קידושין לא ע"ב ) . התהליך הוא אפוא אם—מרבינייתיה—מנקתי ; המתרגם הכיר 96 את הפירוש התלמודי ותרגם אותו ולא את המילה המקורית שלפניו . גם בדוגמה שלהלן מסתבר שהתרגום נלקח מן התלמוד . בתלמוד הובא משפט עברי המתורגם לארמית : "אמר רב יהודה, אשה לא תלוש אלא במים שלנו . דרשה רב מתנה בפאפיניה, איתו כולי עלמא חצביהו ואתו לגביה, אמר להו, אנא במיא 97 בקטע שלהלן בא בה"פ הביטוי הארמי, ומתרגם ביאתי אמרי" ( פסחים מב ע"א ) . ה"ר גואלו ומחזירו למקורו העברי : "ואסיר למילש מצה אילא במיא ביאתי — ואסור ללוש מצה אלא במים שלנו" ( 209 ) . אך לא תמיד המתרגם מגלה שליטה בלשון המקורות . לדוגמה, הופעתו של מועד ביום מסוים מצוינת בל"ח בפועל חל ובארמית בפועל איקלע . הפועל הארמי איקלע בשימוש זה מתורגם בה"ר בפועל היה . כך נוצר שינוי בלשון ההלכה המתגלגלת מעברית לארמית וחזרה : משנה : ראש חודש של אדר שחל להיות בשבת קוראים בפרשת שקלים ( מגילה ג, ד ) . ה"פ : וכד מיקלע ריש יירח אדר בשבתא קארן פרשת שקלים ( 1820 ) . ה"ר : וכשיהא רא' חוד' אדר בשבת קורין בפרש' שקלים ( 1820 ) . ניסוח לפי משפט עברי המופיע בהקשר בתלמוד ובספרו...
אל הספר