280 | ס י כ ו ם זיקות סמנטיות דומות עלו מן הפוליסמיות של הפעלים המנטליים בשפות אחרות, חדשות גם ישנות, ומשימושיה השונים של מילת לב בלשונות המזרח הקדום, הכורכים יחד כשרים שכליים, רגשות ורצונות . כל אלה ואחרים משום ראיה ומופת חותך יש בם לקשר הסמנטי ההדוק שבין השכל ובין הרגש . תימוכין למציאות לשון קדומה זו מן הפילוסופיה באו מן האסכולה הקוגניטיבית בחקר הרגשות . הגישה הקוגניטיבית רואה ברגשות וברצונות תולדה של חשיבה, של פעילות שכלית . ביסוד תורה זו התפיסה כי ידיעותיו של האדם, אמונותיו, המסקנות שהוא גוזר והשיפוטים שהוא נוקט הם המכוננים את רגשותיו . מאחר שהמחשבה היא המכוננת את הרגש, היא גם זו האחראית לתגובות הפיזיולוגיות ולדחפים הנלווים אליו . נוכח גישה זו שוב אין לתמוה על כך שפועל מנטלי מרכזי ובסיסי כ חשב מביע גוני משמע מודאליים ורגשיים בתקופה קדומה כל כך . אדרבה, על פי קונספציה פילוסופית-קוגניטיבית זו, חשב מעצם היותו פועל שכלי צפוי לגלות זיקה אל תחומי הרגש והרצון כבר מיסודו . שני שימושים בלבד שאינם קשורים בשדה הרגש יש ל חשב בעברית העתיקה, ואף הם שימושים מנטליים ספציפיים : המצאה וחידוש בתחום ה...
אל הספר