262 | פ ר ק 8 הדובר אלא את מידת מחויבותו לאמתות הטענה שבמשפט המשלים . הצירוף I think , לדבריהם, משמש כעין הקדמה אפיסטמית . דברים ברוח זו מובאים גם אצל תומפסון ( 2002 ) וכן אצל בורוכובסקי ( תשע"ד ) המציינת כי הדובר הנוקט את חשב בשימושו הפרגמטי האמור "אינו מדווח על תוכן מחשבתו, אלא מביע את היסוסו לתמוך בתוכן ללא הסתייגות" ( שם, עמ' 4 ) . אני מבקשת לחלוק על הגישות הללו . טיעונם של תומפסון ומולכּבדבר אי-סימון פעילות שכלית ב חשב ההסגרי מלמד על עירוב בין שני משמעים אשר ההפרדה יפה להם : עירוב בין משמעו הדינמי של הפועל ( ביצוע פעולת חשיבה ) ובין משמעו הסטטי ( סברה, הערכה ) . אמנם פעילות חשיבתית אין בו בחשב ההסגרי, אך סימון הערכה, השערה או אומדן יש ויש . מכאן שגם טיעונה של הופר בדבר התרוקנותו המוחלטת של חשב ההסגרי מן הדנוטציה השכלית, וכן טיעונה של בורוכובסקי בדבר אי-דיווחו של החושב על תוכן מחשבתו בשימושו הפרגמטי האמור של חשב, אינם נראים לדידי . בשמשו הסגר מבטא חשב את השערתו של הדובר, את הערכתו, ואלו מיוסדות על שיקול, עיון, בחינה, אומדן וכל כיוצא באלו פעולות שכליות מקדימות, ומכאן שהדובר אכן מדוו...
אל הספר