ל ש ו ן ה ת ח י י ה | 197 [ עמ' 120 לעיל ] ) , והוא שב ונוהג גם בחטיבת ימי הביניים האשכנזית ( "יהרהר לבו של אדם [ . . . ] שמא זה גרם או זה גרם" [ עמ' 151 לעיל ] ) . לשון התחייה ממשכת את קודמותיה אף בתחביר, שכן הפועל מופיע במסגרת תחבירית שקופה, קרי הוא מושלם במשפט שאלה . צ " ש 1 + ה ר ה ר + מ ש פ ט ש אל ה ( 2 היקרויות ) "לבי יסיתני בספק, שמא בדאי הוא ? ואני מהרהר, מה היה למשל אלמלי ירקתי בפניו" ( מנדלי, בישיבה, ב, עמ' 43 ) ; "עכשיו נרתעתי אני לאחורי, משתאה לו להאיש זה, מחריש ומהרהר, שמא מטורף הוא " ( שם, עמ' 48 ) . ובכן, התופס מתחבט, מתלבט, שואל את עצמו ; עולים בו חששות וספקות בעניין כלשהו ( ראה גם ההקשר המקדים בדוגמה הראשונה : "לבי יסיתני בספק" ) . בדוגמה השנייה יש משום הרמז למקרא בבראשית ( כד 21 ) : "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" ( עמ' 153 לעיל ) . ל ו ח שכ י חו ת : ה ר ה ר התפלגות מבנה תחבירי המשמעות חשב למשך זמן-מה, העסיק 1 את מוחו במחשבות על ההתרחשויות הסובבות אותו ( כ- % 50 ) א הרהר בלבו / בקרב לבו משפט בדיבור ישיר ( "והייתי שותק שעה קלה נאנח ומהרהר בלבי : % 56 א...
אל הספר