192 | פ ר ק 6 פונקצייה פרגמטית של הסתייגות, ואף יש בו משום התנצלות מסוימת וריכוך . עם המעבר ללשון ימינו הוא מתכווץ לכדי מבנה בעל כינוי נושאי אנקליטי — סבורני . לפנינו עדות מובהקת לתהליך של גרמטיזיציה בפועל סבר : מסטטוס של משפט עיקרי אשר הגוף הראשון שבו נבחר מתוך מערכת אפשרית של ארגומנטים נושאיים ( "סבור אני / אתה / הוא" — פסוקית ) , משתנה מעמדו של "סבור אני" למעמד של צירוף הסגרי אשר לו ניידות תחבירית גדולה במשפט ( פסוקית — סבור אני — המשך פסוקית ) , ובהמשך, עם המעבר ללשון ימינו, הופך הוא ביטוי קפוא המצביע על גישת הדובר אל השיח — סבורני . תהליך הגרמטיזציה מלוּוה לכל אורכו בסובייקטיביזציה של המשמעות : [ בעברית הקלסית ] סבור אני / אתה / הוא — פסוקית : 'מניח כך וכך ( הנחות שגויות ) ' > [ לשון התחייה ] פסוקית — סבור אני — המשך פסוקית : 'משער, מסתייג ( ואולי אף מתנצל ) ' > [ לשון ימינו ] סבורני = ' לעניות דעתי, כך וכך' ( ביטוי קפוא הסגרי ) . הסובייקטיביזציה ניכרת הן בפונקצייה החדשה שהביטוי ממלא ( הסתייגות ) הן בנטייה המכרעת להופעתו של הפועל 233 בגוף ראשון . מ ש פט + כ ס ב ו ר א ני + ה מ ש ך ...
אל הספר