3.2.4.8 הרהר = התלבט, התחבט, שאל את עצמו; עלו בו ספקות/חששות בעניין כלשהו

120 | פ ר ק 3 הפועל אמר ) , אך על הרוב הוא בא בלא כל השלמה מושאית, כפי הנראה מטעמים פרגמטיים של מיקוד — התמקדות בפעילות החשיבתית גופא, בעצם היות התופס נתון במצב של התחבטות וספק . 1 . צ " ש 1 + ה ר ה ר ( ב לבו / ב ד ע ת ו ) + ו א מ ר + מש פ ט ש א ל ה ( 5 היקרויות ) " והיה אברהם מהרהר בלבו ואמ' : 'שמא חס ושלום נמצא פסול בו ולא נתקבל קרבני ממני ? '" ( ויקרא רבה כ, ב [ עמ' תמט ] ) ; "הרהר בלבו ואמ' : ' [ . . . ] שמא חללתי שבת ? '" ( קהלת רבה ט, ז, א ) . 2 . צ " ש 1 + ה ר ה ר ( 10 היקרויות ) "מי הירהר ? אברהם הירהר ואמ' לפני הקב'ה : 'רבונו של עולם, כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם . ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים יותר ממנו, ודחת בריתי לבריתו . שמא יעמד אדם אחר ויסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני ויִדְחה בריתו לבריתי ? '" ( שיר השירים רבה א, יד ) . תוכן ההרהור, כלומר ההתלבטות והספק, מובא בהמשך הקטע : "שמא יעמוד אדם" וכו' . לו ח ש כ י ח ות : ה רהר התפלגות מבנה תחביריהמשמעות חשב על האל ( או על רפרנט 1 אנושי בר-סמכא מעין כוהן, רב ) מחשבות של דופי ; הטיל ספק במעשיו, במידותיו ( כ- % 20 ) א ...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית