ל ש ו ן ה מק ר א | 49 74 להלן דוגמאות אחדות : "ויראה יהודה [ את תמר שישבה בפתח a person makes” . עיניים על הדרך ] ויחשבה לזונה כי כִסְּתה פניה" ( בראשית לח 15 ) . כיוון שפניה של תמר מכוסות היו ( "ולא יכול לראותה ולהכירה" [ רש"י ] ) , וכיוון שישבה בפרשת דרכים ( "כי דרך הזונה לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים" [ רמב"ן ] ) , דימה יהודה לחשוב כי נתקל בזונה . כאן טעות בזיהוי על סמך מראה ולבוש . "וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יִשָמע, ויחשבֶהָ עלי לשִכֹּרה" ( שמואל א א 13 ) . פה שיפוט שגוי על סמך מראה וקול ( "'ויחשבה עלי לשיכורה' — שלא היו רגילין להתפלל בלחש" [ רש"י ] ; "'ויחשבה עלי לשיכורה' — כי כן דרך השיכור לנענע בשפתיו ואין אומר ואין דברים" [ מצודת דוד ] ) . 2 . שיפוט המשלב בין עדות מוחשית לעדות עקיפה ומורכבת יותר — הפעילות ההיקשית עשויה לשלב בין עדויות קונקרטיות-מידיות ובין עדויות עקיפות ומורכבות יותר ( עיון בהתנהגותו של האובייקט, בחינת תכונותיו וכדומה ) . גם פעילות היסקית משולבת ומורכבת שכזאת עשויה להביא לכדי שיפוט מוטעה, למשל "ואנחנו חשבנֻהו נגוע מֻ...
אל הספר