הצבאית, מדוע עלי להסתפק בהערכה שאליה נכבלתי כבר בילדותי ? למרות שהאמנתי שאני יכול, לא שיתפתי את הסביבה הקרובה אלי בתוכנית שגיבשתי . אולי טעיתי, חששתי שאעורר גיחוך, אולי אם הייתי משתף הייתי זוכה לתמיכה . נרשמתי ללימודים אקסטרניים והשלמתי תעודת בגרות . ב ‑ 1962 התקבלתי ללימודי תואר ראשון בפקולטה להנדסת בניין בטכניון . הורי ובני משפחתי לא האמינו לי כשהודעתי להם שבשנה הבאה יבואו לבקר אותי בחיפה . חברַי הופתעו קצת פחות, כי מי שהכיר אותי כתלמיד במקס פיין וכחייל, לא יכול היה לזהות בי את הילד הפרחח . הפער בין מה שסביבתי חשבה עלי לבין מה שחשבתי על עצמי היה גדול . הפצע שהותירו בי דברי מורַי מבית הספר ביאליק היה עמוק . תעודת בגרות ולימודים בטכניון עתידים להקטין פער זה . בדומה לצלקת, החזקה יותר מהעור שעליו נוצרה, הפצע הגליד אך לא נשכח . השנה הראשונה בטכניון זכורה לי לטובה . החיים הסטודנטיאליים היו מרגשים וחדשים . רחוק מבית ההורים, ללא מפקדים ובסביבה מאתגרת מבחינה אינטלקטואלית, כשהכול מתערבב עם תחושת שליחות שאפיינה את בני הדור . היו גם מסיבות, בילויים בעיר חיפה וחיפוש עצמי . למעשה, זו היתה השנה הרא...
אל הספר