במידה כלשהי של תפארת ויראה, כמו אלה שממלאות אותנו למקרא ההיסטוריות הלאומיות הגדולות ? השתכנעתי שאנחנו זקוקים לסיפור שבו אבותינו הקדומים, הפליאוליתים והאיכרים הניאוליתים, יוכלו למלא תפקיד חשוב לא פחות מתפקידי השליטים, הכובשים והקיסרים, החולשים על חלק כה גדול של חקר ההיסטוריה . ברבות הימים התברר לי שהרעיונות הללו אינם מקוריים . ב ‑ 1986 טען ההיסטוריון העולמי הדגול ויליאם מֶקניל שכתיבת ההיסטוריות של "הישגיה ותלאותיה של האנושות בכללותה" היא "חובתו המצפונית 1 עוד קודם לכן, אך באותה רוח, כתב של מקצוע ההיסטוריון בימינו" . ה"ג וֶלס היסטוריה של האנושות, במענה לטבח ולחורבן של מלחמת העולם הראשונה . מעתה לא ייתכן שלום, הרי הדבר ברור לנו, אם לא יהיה זה שלום משותף לעולם כולו ; לא תיתכן רווחה, אם לא תהיה זו רווחה לכול . אבל לא ייתכנו שלום ורווחה לכול בלי רעיונות היסטוריים משותפים . . . באין כל דבר מלבד מסורות לאומניות צרות, אנוכיות ומנוגדות, נגזר על גזעים ועל עמים להיסחף 2 הלאה אל סכסוכים ואל חורבן . ולס הבין גם דבר נוסף : המבקש להורות את ההיסטוריה של האנושות צריך כנראה להורות את ההיסטוריה של הכול . ...
אל הספר