האהדה העצומה כלפי ישראל הקטנה בשנות קיומה הראשונות התחלפה באנטגוניזם ובעוינות אחרי ניצחונה הגדול ב ‑ ,1967 והתווספו לכך רגשי הזדהות עם גורלם של הפלסטינים ורגשות אשם כלפיהם . אירופה שלאחר עידן הדה ‑ קולוניזציה והוויתור על מושבותיה לשעבר ראתה את נוכחותנו בשטחים דרך ניסיונה וחוויותיה שלה . התמיכה בעם הפלסטיני החלה לבלוט עוד בזמן מהפכת הסטודנטים ב ‑ ,1968 ועם כניסתם הפעילה של ראשיה לפוליטיקה הממוסדת . כבר ב ‑ 1980 יצאו תשע המדינות שהרכיבו אז את השוק האירופי ( כך נקרא הגוף לפני שכונה האיחוד האירופי ) בהצהרת ונציה, שהכירה לראשונה, לדאבון לבה של ישראל, בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ובצורך לשתף את אש"ף בדיונים על עתיד האזור . הצהרה זו גובשה ביוזמתה של צרפת, שניהלה מאז ימי שארל דה גול ומלחמת ששת הימים מדיניות אנטי ‑ ישראלית מובהקת . ממשלת ישראל, בראשותו של מנחם בגין, ראתה בהצהרה כניעה לקיצוניות והשוותה אותה בכל הזדמנות להסכם מינכן ( כניעת ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין לדרישות ממשלת גרמניה הנאצית ב ‑ 1938 ) . כך נוצרה הדיכוטומיה : מחד גיסא, הקשרים המדיניים שהתאפיינו בביקורתיות ובתסכול ...
אל הספר