בתחילת דרכי במשרד החוץ, אי ‑ שם בשנות ה ‑ ,60 היתה מדיניות ברורה ‑ לא לבוא במגע עם ה"יורדים" . להחרים אותם אם רק אפשר . יצחק רבין הוא שקרא להם ב ‑ 1976 "נפולת של נמושות" . אלא שלימים השתנה המצב, ובין הישראלים החיים בחו"ל היו גם סיפורי הצלחה ואי ‑ אפשר היה להתעלם מהם עוד : היו פרופסורים מובילים באוניברסיטאות, סופרים, מנהלי בתי חולים, רופאים בכירים שטיפלו באח"מים מישראל, אמנים מובילים ואנשי תקשורת . היה כבר דור שני ; ילדי "יורדים" הועסקו כעוזרי סנאטורים וחברי קונגרס ואיתם עבדנו . היו גם בנקאים צעירים שעבדו בכ ‑ 200 חברות ישראליות שנסחרו בוול סטריט . בחלקם נעזרנו ואחרים פגשנו לא פעם . וגם בניהם של כמה שרים וחברי כנסת בחרו להתגורר בניו יורק . באומדן גס, חיו אז בניו יורק כ ‑ 200 אלף ישראלים ‑ בחתך דומה להרכב האוכלוסייה בארץ, וקרוב לוודאי שמספר דומה של ישראלים חיו בריכוזי אוכלוסייה חשובים אחרים, בעיקר בלוס אנג'לס, בסן פרנסיסקו ובבוסטון . אט ‑ אט החלו היחסים להשתנות ; הבנו שהמציאות מחייבת התנהלות אחרת, בין אם בשל תרומתם של ישראלים ליחסים עם ארצות הברית, ובין אם מתוך רצון לעודד את חלקם ואת ילד...
אל הספר