ההזדמנות הראשונה להתמודד עם המוקשים שהכין לי אורי סביר הגיעה מהר מאוד . באמצע ינואר 1993 הודיע לי אחד מחברי לעבודה במטה בארץ, ששר החוץ פרס מתכנן להגיע לביקור עבודה בניו יורק בתחילת פברואר וכי סביר יצטרף אליו . החלטתי לדבר עם פרס על כך . טלפנתי לביתו באחד מימי שישי, מוקדם בבוקר . פרס ענה בעצמו לטלפון . "שמעתי שאתה עומד להגיע לניו יורק בקרוב", פתחתי . "כן, בהחלט", השיב . "ושמעתי שאתה מתכוון להביא איתך את אורי סביר . האם נכון הדבר ? " שאלתי . "כן, את חדשה שם, לא מכירים אותך ולא תוכלי לארגן את התוכנית שלי . אורי יארגן" . "מר פרס", עניתי, "אם החלטת לשלוח אותי לניו יורק, אני מניחה שסמכת על כישורי וחשבת שאני מסוגלת למלא את התפקיד . אם זיכרוני אינו מטעה אותי ‑ הרי שארגנתי לא מעט ביקורים שלך בעבר, במקומות שירות קודמים שלי . חוץ מזה, אם אטלפן לקיסינג'ר או למישהו אחר, האם לדעתך הוא יחליט להגיע לפגישה או לארוחה איתך בגלל מי שיטלפן אליו או משום שהוא יהיה מעוניין בך ? " "אני מבין", אמר פרס . "אם כך, מר פרס, רציתי שתדע שאם סביר יגיע איתך, פשוט לא אהיה בעיר . אהיה במיאמי" . פרס נשמע מופתע . כדרכו ...
אל הספר