דאודי פנה אלי בצרפתית : "יש לך ענק יפה" . "אני מודה לך", השבתי קצרות . עברה עוד דקה, המשכנו לרקוד והוא שאל : "האם את צרפתייה ? " "לא" . "אז אולי את מרוקאית ? " זרק עוד ניחוש . "לא, לגמרי לא", הדגשתי . סקרנותו גברה . "אז את לבטח לבנונית ! " הרגשתי שאיני יכולה לחמוק עוד מתשובה . "קצת דרומית ללבנון", רמזתי . בו ברגע עזב אותי השגריר הסורי על רחבת הריקודים, הפנה אלי עורף וברח כל עוד נפשו בו . את פניו המשועשעות של השגריר אלון לא אוכל לשכוח לעולם . יום האירועים למחרת, שהחל בביקור בכנסייה ונמשך בארוחת צהריים משותפת, עבר ללא תקריות . את דאודי כבר לא ראיתי בסביבה . הגם שמלחמת יום הכיפורים כבר היתה מאחורינו, בעיות מדיניות החוץ של ישראל לא נעלמו . בזו אחר זו ניתקו ממשלות אפריקה, בלחץ מדינות ערב ובעיקר לוב, את יחסיהן עם ישראל . בריסל נהפכה למקום מעבר לשגרירים ה"פליטים", שנפלטו ממדינות שניתקו את היחסים עמנו, ועשינו ככל יכולתנו לסייע בידיהם . באותה עת קיבל ארגון התרבות והחינוך של האו"ם, אונסק"ו, החלטות אנטי ‑ ישראליות על רקע חפירות ארכיאולוגיות שהתבצעו בירושלים, וארצות הברית החליטה שלא לחדש את תר...
אל הספר